לרוץ כדי לפגוש את עצמי: איך הריצה שינתה לי את החיים?

כבר הרבה שנים שאני רצה. לא כי אני חייבת או כי מישהו אמר לי שכדאי או שזה בריא, אלא כי גיליתי שאין לי דרך אחרת לפגוש את עצמי באמת.

הריצה עבורי היא לא ספורט, אלא היא שיחה פנימית. היא מרחב שבו אני פוגשת את כל החלקים שלי, גם את אלה שאני לא תמיד רוצה לראות.

המסע הזה התחיל בתקופה שבה הכול הרגיש תקוע, מבולבל וכבד.

זו הייתה תקופה שבה לא מצאתי את עצמי, והרגשתי שאני הולכת לאיבוד בתוך החיים. חיפשתי דרך לנשום ולצאת מהלחץ ומהבלגן.

בלי יותר מדי תכנון, נעלתי ספורט ויצאתי לרוץ.

לא ידעתי לאן, כמה זמן אחזיק מעמד, ובטח לא ידעתי אם זה מה שיעזור לי.

אבל היה לי ברור שאני לא יכולה להישאר במקום שבו הייתי.

וככה, צעד אחרי צעד, משהו התחיל לזוז.

לא רק בגוף, אלא בעיקר בנפש.

הריצה לא פתרה לי את הבעיות, לא הסירה את הכאב בבת אחת, ולא הייתה איזו תרופת פלא.

אבל היא עשתה דבר עמוק ומשמעותי הרבה יותר: היא לימדה אותי תנועה.

תנועה פנימית, תנועה רגשית, תנועה של חיים.

בכל ריצה הרגשתי איך קצת מהכובד יורד. איך המחשבות מסתדרות, והגוף והלב מתחברים מחדש.

מהר מאוד הבנתי שהריצה היא הרבה מעבר לפעילות גופנית.

היא הפכה להיות מראה.

מראה שמראה לי מתי אני בורחת, מתי אני מקטינה את עצמי ומתי אני נכנעת.

ומול הריצה, אין לאן לברוח. אין הסחות דעת, אין מסכים, ואין אנשים שיאמרו לי מה נכון או לא נכון.

יש רק אותי, את הנשימות שלי, את הצעדים שלי ואת האמת שלי.

הריצה לימדה אותי כמה חשובים:

• איך לזוז גם כשבא לי לוותר.

• איך לנשום גם כשכואב.

• איך להיות גאה בעצמי בלי לחכות לאישור מבחוץ.

היא חידדה לי את ההבדל בין להיתקע לבין לגדול. כי לגדול, בניגוד למה שאנחנו נוטים לחשוב, לא קורה ברגעים הגדולים. זה קורה דווקא בהחלטות הקטנות. כמו למשל:

לבחור לצאת לרוץ גם כשאין כוח.

לבחור להתאמץ גם כשאף אחד לא רואה.

לבחור בעצמי. שוב ושוב.

היום, אחרי שנים, אני כבר יודעת שהריצה הפכה אותי לאישה חזקה יותר. שקטה יותר. שלמה יותר.

היא הפכה להיות הכלי שלי להיטען, להתנקות, להתאזן ולהתחבר לעצמי.

אני כותבת את המילים האלו היום כי אני יודעת שיש מישהו או מישהי שקוראים את זה עכשיו, ואולי הם נמצאים באותו מקום תקוע, חסר ביטחון או חסר ערך.

ואני רוצה להגיד לכם משהו פשוט:

תנסו לרוץ, רק חמש דקות.

בלי לחשוב על קצב, על איך אתם נראים או על מה אחרים יגידו.

פשוט תנו לעצמכם הזדמנות לזוז. תנו לגוף להוביל אתכם בחזרה אל עצמכם.

כי התנועה הזאת, הפשוטה כל כך, יכולה להיות הרגע שבו הכול משתנה.

ואם תתמידו, גם אם זה לא יהיה מושלם, אתם תתחילו לראות שינוי.

בהתחלה בגוף, אחר כך בנפש, ואז, לאט לאט, תגלו שאתם לא אותו אדם שהייתם.

אתם תהיו אנשים שמאמינים בעצמם יותר.

אנשים שמבינים שיש להם כוח לבחור.

שיש להם שליטה.

שיש להם ערך.

וכשזה יקרה, תסתכלו אחורה, ותבינו:

זו לא הייתה רק ריצה, זו הייתה הדרך חזרה לעצמכם.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה?

כי גם אני הייתי בדיוק כמו שאתם עכשיו. אבל אז בחרתי לזוז.

לא בשביל לרדת במשקל, או להרשים מישהו.

רק בשביל עצמי.

ואני מקווה שגם אתם תבחרו לעשות רק צעד אחד, רק חמש דקות של ריצה,

כי מהנקודה הזאת... הכול יכול להשתנות.